פיק-נ'-רול גבוה

בעידן של היום אנחנו רואים יותר ויותר שחקנים גבוהים עם יכולת מרשימה של שליטה בכדור, לכן שווה לדבר על אחד המהלכים המסוכנים ביותר – פיק נ' רול בין שני שחקנים גבוהים מוקפים בקלעים שפותח את ההתקפה, בין אם בחדירה של השחקן עם הכדור, החוסם או מסירה לאחד מקלעי השלשות.

הלייקרס מצטיינים בזה, כפי שאפשר לראות בסרטון מתחת לפסקה. דיוויס משמש בעיקר כחוסם המרכזי של לברון ג'יימס, כשגם מגי והווארד נכנסים לתפקיד לצידו של LBJ. הלייקרס לא משתמשים בפיק-נ'-רול בתדירות גבוהה בהשוואה לקבוצות האחרות בליגה, אבל זה עובד בצורה יעילה במיוחד.

מעבר ללברון, פוינט גארד בגובה 2.03 מ', יש עוד כמה גבוהים עם יכולת כדרור נאה שיכולים להשתמש במהלך הזה יותר. פסקל סיאקם בטורונטו, למשל, הראה פוטנציאל במהלכים כאלה. יש לטורונטו גבוהים שיכולים לקלוע כמו סרג' איבקה ומארק גאסול, נוסף לקלעים טובים שמקיפים אותם. בשנה שעברה לא ראינו את סיאקם בתפקיד משמעותי עם הכדור, אבל השנה הוא עושה זאת היטב וסביר שנראה את זה ממשיך גם בפלייאוף.

הפיק-נ'-רול הגבוה יכול להיות מעניין אצל שחקנים עם בעיית קליעה ויכולת כדרור טובה. פילדלפיה למשל לא חסידה גדולה של החסימה והגלגול פנימה, כשבן סימונס ירד מ-5.3 מהלכים למשחק כמוביל כדור בפיק-נ'-רול ל-2.6 העונה ו-2.3 אשתקד, אבל השילוב שלו עם שחקנים שיכולים לקלוע כמו טוביאס האריס ואל הורפורד במהלך הזה יכול לשפר את ההתקפה המקרטעת של הסיקסרס. הן הורפורד והן האריס יכולים לשחק גם כשחקנים עם הכדור, כשסימונס מתפקד כחוסם שחותך פנימה, מה שיכול להפוך את ההתקפה של פילדלפיה למסוכנת בהרבה. הסיקסרס אחת הקבוצות האחרונות בליגה בכל הקשור לפיק-נ'-רול, למרות שזה יכול לשפר משמעותית את ההתקפה שלהם. אולי בהמשך העונה או אחריה.

יאניס אנטדקומפו, בדומה לסימונס, לא קלע גדול, אבל מצטיין בפיק-נ'-רול כשהבאקס קולעים 2 נקודות בממוצע במהלך בו הוא מוביל כדור באחד. יש למילווקי גבוהים שיכולים לקלוע מרחוק כמו ברוק לופז וארסן אליאסובה ואנחנו יכולים לראות את הבאקס משתמשים בהם כשחקנים שחוסמים ואז יוצאים לשלשה פנויה ממסירה של אנטדקומפו. בפלייאוף אשתקד מילווקי לא שיחקו יותר מדי על סוג המהלך הזה, אבל השנה אנחנו נוכל לראות אותו מתפקד כמעין נשק שובר שיוויון. בליגה שמחפשת כמה שיותר אנומליות שישבשו הגנות, הפיק-נ'-רול הגבוה יכול להיות הנשק הגדול הבא.

שחקנים ששווים חשיפה

זאק לואו כתב על ה-Luke Walton All Stars, רול פליירס שהוא אוהב במיוחד. שווה לדבר על חלק מהם אצלנו, נוסף על אחרים.

דאג מקדרמוט הופיע בכתבה של לואו והוא תוספת נחמדה מהספסל של הפייסרס. מקדרמוט קולע העונה 10.4 נקודות למשחק ב-44.5% מהשלוש, כשהוא קולע באחוז מעולה מהפינות (45% בניסיון מהפינה למשחק) ומפתח כימיה נאה עם דומאנטס סאבוניס, בין אם במסירות של סאבוניס מהמרפק לעבר השלוש או בחיתוכים של מקבאקטס לטבעת. בעולם מושלם הפייסרס היו זורקים יותר מחוץ לקשת והיינו רואים יותר דקות של השניים ביחד, כשמקדרמוט יכול לזרוק יותר מ-4.3 פעמים במשחק.

מקסי קלייבה הופך לאט לאחד הגבוהים המשלימים הטובים ביותר בליגה. סנטר שיכול לקלוע ממסירה (57.6% אפקטיבי בקאץ' אנד שוט) ולסגור היטב לריבאונד, מה שמאפשר לו להשלים את קריסטפס פורזינגיס ולוקה דונצ'יץ' בצורה טובה. השניים ריבאונדרי הגנה טובים מאוד ושחקנים שסוגרים אחרים מאפשרים לדונצ'יץ' לקחת 8 ריב' הגנה ו-7.7 לפורזי. השילוב של האחרון עם קלייבה עושה עבודה טובה בכל הקשור להגנה של המאבריקס.

לוק קנארד שיחק רק 28 משחקים העונה ושחקן בפרופיל קצת יותר גבוה מהשניים האחרים, כשהוא יכול להפוך לשחקן מרכזי בעתיד של הפיסטונס. ב-28 המשחקים האלה הוא קלע 15.8 נקודות, כשהשנה ראינו שקנארד יכול ליצור לעצמו מכדרור ולאחרים – 4.1 אסיסטים על 1.5 איבודים למשחק זה נהדר לשוטינג גארד. בגיל 23 הוא וכריסטיאן ווד יכולים להיות חלק מקבוצה טובה, יחד עם רכז משמעותי.

המאמנים הטובים בשוק

לא מעט קבוצות (ברוקלין, שיקגו, קליבלנד, פילדלפיה) עשויות להחליף מאמן לאחר שתתקבל החלטה על המשך העונה. בואו נדבר על חלק מהשמות הפנויים הבולטים.

קני אטקינסון הוא המאמן הטוב ביותר שזמין. אטקינסון עשה עבודה נהדרת בברוקלין והצטיין בפיתוח שחקנים (ספנסר דינווידי, ג'ו האריס, דיאנג'לו ראסל, ג'ארט אלן וכריס לברט) עם הגנה לא רעה והתקפה שמאמינה בשלשות. הוא לא הסתדר עם קיירי אירווינג וקווין דוראנט, מה שהוביל כנראה לסיום עבודתו, אבל המועמד המוביל לקבוצה בבנייה מחדש. בלי התרבות שאטקינסון הצליח לבנות בברוקלין, דוראנט וקיירי כנראה לא היו חותמים שם מההתחלה.

דייב יגר הוא שם מסקרן נוסף. יש מאחוריו 2 עונות של 50 ניצחונות בממפיס, סיבוב שני נגד האלופה שבדרך (ג"ס) והעונה הקודמת והמוצלחת של הקינגס. הוא מצליח ליצור משחק התקפה טוב בדומה למה שראינו בקינגס המהירה אשתקד. הבעיה כאן לא בהכרח אצל יגר, שעבד תחת שתי הנהלות בעייתיות שהחליטו ללכת על בנייה מחדש אחרי עונה של 39 או 42 ניצחונות ושחררו אותו. יהיה מעניין לראות מה תרומתו בארגון בריא יותר מסקרמנטו.

השם השלישי ששווה דיון הוא טיירון לו. לו לא זוכה להערכה רבה כמאמן ונחשב במקומות מסוימים למעין ניצב של לברון ג'יימס בתקופת האחרון בקליבלנד. לזכותו יאמר שהוא המאמן היחיד שחזר מ-3-1 בגמר, מנוסה בפלייאוף והצליח להוציא משהו מועיל מקיירי אירווינג. לו היה אחד מאמני ההגנה הגרועים בליגה בקליבלנד, אבל יכולת העבודה שלו עם סופר-סטארים עוד תחזיר אותו לאימון ראשי בליגה.